הסדרי ראייה ו משמורת ילדים, זכויות וחובות
כאשר הילדים נמצאים אצל האב או האם כלומר, במשמורת של אחד ההורים, נשארת להורה השני הזכות לבקר את הילדים ולפגוש בהם.
ההסכם על אופן סדרי הראיה יכול להיקבע על ידי הצדדים עצמם, על ידי בית המשפט או בית הדין, אם הצדדים אינם מסוגלים להגיע להבנה בנושא זה ביניהם. נהוג שעובדת סוציאלית מתערבת כאשר יש ויכוח על משמורת או על סדרי ראיה, והמפגשים נקבעים בהתאם להמלצותיה המוגשות בתסקיר סעד.
במקרים מסויימים, מבקש בית המשפט ביוזמתו, או על פי בקשת אחד הצדדים, חוות דעת של פסיכולוג מומחה גם לנושא המפגשים בין הילד או הילדים להורה שאינו משמורן.
סרבנות קשר- או תסמונת הניכור ההורי כבר קרו בעבר מקרים בהם על סמך גישת "הניכור ההורי", פסק בית משפט שילד יהיה במשמורת האב. "תסמונת הניכור ההורי" (Parental Alienation Syndrome) או "סרבנות קשר" עוצבה על ידי ריצ'רד גרדנר, פסיכיאטר אמריקני, שפיתח תאוריה זו. אלו מקרים קיצוניים למדי בהם בשל הסתה קשה של הורה אחד מנתק הילד את הקשר עם ההורה השני, אינו מוכן לפגוש בו ומסרב להיות עמו בקשר ובסופו של דבר הופכים הילדים להיות "סרבני קשר" או "בנים מורדים".
התפיסה הרווחת היא שהורה המונע קשר כזה הינו הורה שאינו מודע לצרכי הילד ואינו רגיש להם וכתוצאה מכך אינו יכול לתפקד כהורה משמורן טוב וכדאי יותר לילד לגדול אצל הורה שיאפשר קשר עם שני ההורים ולא ימנע קשר בינו לבין ההורה האחר.
לינה אצל ההורה שאינו משמורן אין קביעה שיפוטית חד משמעית, לגבי לינה אצל ההורה שאינו משמורן, כאשר הילד בגיל צעיר. דעות שופטי בית המשפט לענייני משפחה שונות מאד זה מזו. ישנם שופטים החושבים שמגיל חצי שנה עד שנה יכול ילד ללון בבית ההורה השני, וישנם שופטים החושבים כי ילד יכול לבלות עם ההורה האחר ששי-שבת רצוף הכולל לינה, החל מהגיעו לגיל שנתיים או שלוש.
גם הפסיכולוגים העוסקים בנושא חלוקים ביניהם בסוגיה זו. יש לציין שכל מקרה הוא לגופו, וישנם מקרים בהם טובת הילד היא ללון אצל ההורה האחר, וישנם מקרים בהם אין לנתקו ללילה מההורה אליו הוא רגיל.
לעיתים קרובות ניטש מאבק בין ההורים על נושא הלינה. אמהות רבות (שלרוב הן ההורה המשמורן) חושבות שילד מתחת לגיל מסוים אינו צריך לישון אצל אביו. אחרות משתמשות בסדרי הראיה ובלינה כב"נשק" כנגד האב. מצב זה אינו משרת את טובת הילדים.
מחלוקת בין הורים בזמן הליך הגירושין לא צריכה לפגוע בילדים, אך לפעמים בלהט הויכוח והסערות הרגשיות נשכחת טובת הילדים וכל הורה רואה רק את האינטרס הפרטי שלו. על פי ההלכה הפסוקה חשוב מאד שילד יהיה בקשר עם שני הוריו ויש משמעות רבה לסדרי ראייה קבועים, רצופים ומסודרים בין הילד לבין ההורה שאינו משמורן. במקרים קיצוניים מתקיימת העברת משמורת מההורה המגדל את הילד להורה השני, אם בית המשפט נוכח לדעת שההורה המשמורן מונע בצורה עקבית כל קשר בין הילד לבין ההורה השני ומסית את הילד בצורה קיצונית וחמורה כנגד ההורה השני.
כאמור, אלו הם רק מקרים קיצוניים ורק במקרים בודדים, עד כה, קבע בית המשפט כי ילד יעבור מהורה אחד לשני רק בשל כך שההורה המשמורן אינו מאפשר קשר סביר ומפגשים עם הילד.
הסדרי ראייה
משמורת
משמורת ילדים
| משמורת ילדים || הסדרי ראייה || זכויות הגבר |
|