זכויות הגבר ומזונות ילדים

חיוב האב במזונות ילדיו:

החבות לדמי מזונות חלה על האב, וזאת בעיקר עפ"י ההלכה היהודית. הסמכות לדון בעניין מזונות ילדים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם שני ההורים הסכימו לסמכות בית הדין הרבני לדון בעניין מזונות ילדים. מזונות ילדים נקבעים על פי צרכיו הספציפיים של כל ילד ועל פי היכולת הכלכלית של אביו.

מגיל לידה עד גיל 15 האב מחוייב בתשלום עבור הצרכים ההכרחיים של הילדים אשר כוללים הוצאות בגין מזון, ביגוד והנעלה, חלק מהוצאות חינוך וחלק מהוצאות המדור ואחזקת המדור.

מגיל 15 ועד גיל 18, החיוב בכל הוצאות הילד הוא מדין צדקה, כלומר החיוב בתשלום מזונות ילדים מוטל על שני הוריהם בהתאם ליחס הכנסותיהם, אולם האם תחוייב רק במקרה בו היא מספיק אמידה לכיסוי כל צרכיה ונותר לה עודף לכלכל את ילדיה.

אב שהחליט להתפטר מעבודתו על מנת לא לשלם מזונות ילדים מסתכן בכך שבית המשפט יקבע את יכולתו לשלם מזונות ילדים בהתאם ל'פוטנציאל ההשתכרות' שלו, כן על סמך רכוש שיש על שמו.

באופן עקרוני מזונות ילדים משולמים עד גיל 18, אך עפ"י הפסיקה מחויב האב לזון את ילדיו בתקופת לימודים ו/או השירות הצבאי בסך השווה לשליש הסכום שהיה משולם עד לאותו מועד.

חיוב האם במזונות ילדיה:

ברוב המקרים חובת האם למזונות ילדיה מצטמצמת למינימום. האם חייבת במזונות הילדים רק מדין צדקה ורק אם היא מסוגלת להשתתף בצורכיהם, וזאת אחרי שסיפקה קודם לכן את צרכיה. על פי דין צדקה משתווה החובה של האם לחובתו של האב לזון את ילדיהם. החובה מדין צדקה מתממשת ויכולה להתממש, רק אם מוכח שהאם היא אשה אמידה, המסוגלת לפרנס את ילדיה.