רכוש הצדדים וחלוקתו

בני זוג שנישאו לאחר חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג, כלומר לאחר 1.1.74, ולא עשו ביניהם הסכם ממון, נערך, לאחר הגירושין, איזון משאבים של כל אחד מהם, שנצברו במהלך הנישואין.

במסגרת איזון המשאבים לא נכלל רכוש שהיה לכל אחד מבני הזוג לפני הנישואין ורכוש שהוא קיבל במהלך הנישואין בירושה ובמתנה.

לגבי בני זוג שנישאו לפני חוק יחסי ממון בין בני זוג, חלה חזקת השיתוף על הרכוש (וגם על החובות) שנצבר במהלך הנישואין, כלומר, הרכוש הוא משותף גם אם הוא רשום ע"ש אחד מבני הזוג. פירוק השיתוף ברכוש המשותף אינו מותנה בגירושין.

נכסים משפחתיים כמו דירה, מכונית, מיטלטלים, כספים בבנקים וחסכונות נכללים במסגרת הרכוש המשותף ואילו לגבי נכסים עסקיים יש להוכיח כוונה לכלול אותם במסגרת הרכוש המשותף.

חוק יחסי ממון תוקן בשנת 2008 ונוספו לו שינויים נוספים שמטרתם ליצור איזון בין הבעל לאישה. עקרונית כיום ניתן לחלק באופן בלתי שוויוני את נכסי בני הזוג וזאת על מנת ליצור איזון סופי ביחס ובפער הכלכלי בין בני הזוג ביום גירושיהם. כמו-כן ניתן כיום לחלק נכסי קריירה, מוניטין אישי ומוניטין עסקי. בפועל, כבר יצאו פסיקות מבתי המשפט לענייני משפחה בהם ניתן לראות את המגמה החדשה בפסיקה לחלק באופן לא שוויוני את נכסי הצדדים כאשר קיים חשש כי צד אחד יצא חלש יותר כלכלית בעת הגירושין, כך שבתי משפט נוטים לתת יותר לאישה במסגרת החלוקה הבלתי שוויונית וזאת על מנת שלא תצא וידה על התחתונה בעת הגירושין.